הרי את מותרת לכל אדם

גבר חי עם אישה שנתיים בתוך דירה

עם רהוט מאולתר ואימה עתיקה וללא בשורה

גבר חי עם אישה בדירה שכורה

ואוהב אותה והיא אותו הוא אמר היא אמרה

כל העניין התחיל איכשהו בשנה שעברה

כשהיה נפלא ופתאום התחיל להיות רע

אין עננים בשמים ואין אלוהים בתקרה

גבר חי עם אישה ועכשיו העניין נגמר

הוא מתקפל והיא מתקפלת חד וקצר

אין ביניהם אלא חושך לבן והבהוב לא מוגדר

וארון ושטיחם וקצת חומר ניקוי מיותר

גבר חי עם אישה ועכשיו העניין נשבר

ושני שופרות בחלון נחבטים כמו זוג יוני בר

מה שהיה היה ומה שעבר עבר

מילים: דוד אבידן

לחן: חוה אלברשטיין

גבר חי עם אישה במשך חודשים ושנים

יש ביניהם אהבה וחדווה ואיבה וסכינים

והם ישנים בשעות הקטנות על שמיכות בלי סדינים

אין להם ילדים והם ישנים כמו ילדים קטנים

הקירות סוככים עליהם והתקרה רוחשת עננים

יש אלוהים בשמים ומחר יום חדש אנשים משתנים

יהיה טוב יהיה רע עניינים עדינים

גבר חי עם אישה ומחליף איתה חומרים

גיליהם הביולוגים מתערבים ויש נוגה מוזר בחדרים

והם עוברים מחדר לחדר ולא מסתדרים

לא עם עצמם ולא זה עם זו ומאז הם מחוברים

ושני שופרות נתקעים בחלון כמו זוג ציפורים

זהירות ילדים הקיץ חלף הלילות כבר קרים

גבר ואישה חיים לבדם אין להם ילדים

הוא בודד היא בודדה שניהם בודדים

יש להם חברים ומעט אוהדים

הוא מיוחד היא מיוחדת שניהם מיוחדים

הוא צובר אפשרויות ומסמכים והיא צוברת בגדים

אין ביניהם אלא מין ובדידות ויאוש ופחדים

וברגע מסוים די צפוי מראש הם נפרדים