|
האומנם עוד
יבוא ימים בסליחה ובחסד
ותלכי בשדה
ותלכי בו כהלך התם
ומחשוף כף
רגלך ילטף בעלי האספסת
או שלפי-שבלים
ידקרוך ותמתק דקירתם
או מטר ישיגך
בעדת טיפותיו הדופקת
על כתפך על
ראשך רענן
ותלכי בשדה
הרטוב וירחב בך השקט
כאור בשולי
הענן
ונשמת את ריחו
של התלם נשום ורגוע
וראית את השמש
בראי השלולית הזהב
ופשוטים
הדברים וחיים ומותר בם לנגוע
ומותר ומותר
לאהוב
את תלכי בשדה
לבדך לא נצרבת בלהט
השרפות בדרכים
שסמרו מאימה ומדם
וביושר-לבב
תהיי ענוה ונכנעת
כאחד הדשאים
כאחד האדם
|
